כך תקיים יחסי מין אחרי פציעה
מעיין פרוינד, סטודנט לתקשורת חזותית, קיבל את ההנחיות לעבודת הגמר רגע לפני יציאה למילואים. התוצאה: "מלחמה – מדריך להשרדות", מדריך ציני להדהים למתגייס הטרי. "המטרה של העבודה היא לא לעשות פרובוקציות. היא באה על מנת להגיד שהמלחמה בעצם מורכבת מאנשים שמבצעים אותה", הוא אומר.
"ברוך הבא למלחמה הראשונה שלך, יכול להיות שלא ממש רצית להיות כאן, אבל אם כבר ללכת באמצע הקיץ למלחמות כמו בסיפורים, בסרטים ובשירים אז לפחות ללכת עם כל הידע והפרטים החשובים" - במילים אלו פותח מעיין פרוינד את עבודת הגמר שלו במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. בעזרת עיצוב גרפי מרהיב ועצות ציניות עד כדי חלחלה כגון "כך תקיים יחסי מין אחרי פציעה" הוא מתמודד עם הפחד הגדול שלו, של חבריו הלוחמים ושל כל מי שאי פעם שמע או עתיד לשמוע את הקול האוטומטי מדקלם בחוסר רגש את המשפט היותר מדי מוכר "חייל, הופעל גיוס חירום".
פרוינד (27), סמ"ר בגדוד הנדסה קרבית, נקרא כמו רבים אחרים למילואים ביוני 2006. את שירות המילואים שלו באותה מלחמה הוא העביר במילוי מקומם של חיילים סדירים שהועלו על חטיבותיהם לצפון. הרעיון לעבודת הגמר צמח לפני ארבעה חודשים, גם כן במהלך שירות מילואים. "את ההנחיות לעבודת הגמר נתנו לנו בדיוק לפני שקיבלתי את הצו", הוא מספר, "כשהגעתי לקו התנתקתי לגמרי מכל מה שלא קשור לצבא. החלטתי שעבודת הגמר שלי תתבסס על החוויה הזאת ועל ההתמודדות עם איום של מלחמה. רציתי להשתמש בעיצוב גרפי לא רק כדי לעשות משהו יפה כמו עטיפות לממתקים. רציתי לייצר אמירה על המצב שלי ושל עוד הרבה אנשים כמוני שנזרקים יום אחד למציאות אחרת ואף אחד לא נותן להם הסברים לגבי הרציונל של הפעילות שהם צריכים לבצע".
"ככה נראה הפחד שלי"
רשימת המועקות הפרטיות, שיחות עם אנשי מילואים שחזרו מהלחימה וחומרי קריאה מגוונים (החל מדו"ח וינוגרד ועד לסיקורי מלחמת יום כיפור), סיפקו לפרוינד את ההשראה למאה העמודים של צ'ק ליסט הומוריסטי בצורה טרגית. בין היתר כולל הפרויקט הסבר כיצד לשמור על הכושר בזמן השבי או שאלון "על איזה איבר בגוף תבחר לוותר".
"כל הדוחו"ת והספרים שקראתי דיברו על המלחמה במושגים של כשלים מול הצלחות, הישגים ברמה הלאומית מול פאשלות. אף אחד לא כתב או דיבר על החייל שצריך לחשוב עכשיו איך מספרים לאמא שגייסו אותו למילואים. בגלל זה רציתי להתמקד בגובה העיניים של המילואימניק כשתכננתי את העבודה. אני באופן אישי בן אדם מאוד ציני ולכן כל דרך ההתמודדות שלי עם הדאגות שלי היא בהתאם. המטרה של העבודה הזאת היא לא לדרוך על יבלות ולעשות פרובוקציות. היא באה על מנת להגיד שהמלחמה או ה'פעילות הביטחונית הבאה של ממשלת ישראל' בעצם מורכבת מאנשים שמבצעים אותה. חיילים שיש להם חששות לחזור הביתה בארון או בלי שתי רגליים. על הרגשות האלה צריכים לחשוב גם כל האנשים ומקבלי ההחלטות שיושבים בבית ומדברים בשיחות סלון על הצורך להיכנס למלחמה".
"המלחמה בעצם מורכבת מאנשים שמבצעים אותה"
עבודתו של פרוינד פורסמה באתר אינטרנט ב-22 לחודש (יום רביעי שעבר) וזכתה בפרק הזמן הקצר ללמעלה מ-15 אלף כניסות ולבאזז אינטרנטי מטורף, ששמור בדרך כלל לסרטוני יו-טיוב שנשלחים לשוכני משרדים משועממים תחת הכיתוב "fw גדול!!!".
אף על פי שלפי שעה רוב התגובות להן זכה הן חיוביות, פרוינד נע בין ציפייה לתחושת חשש מפני גל של תגובות שליליות. "מאז שהעבודה התפרסמה אני בכוננות ספיגה. לא כי אני דואג מתגובות לא אוהדות, להפך. אני רוצה שאנשים יגיבו לפי איך שהם מרגישים ושיהיה דיון על העבודה שלי. אני כן חושש שמישהו יפגע מעבודה שלי וזאת ממש לא המטרה. מה שרציתי לעשות הוא לתת ביטוי לדברים שעוברים ועוד יעברו אלי ב-15 השנים הבאות בהן אעשה מילואים".
העובדה שלא נכחת בעצמך במלחמת לבנון השנייה לא יצרה אצלך קשיים בתהליך העבודה?
"בשביל לפחד ממשהו לא צריכים להיות שם, ההפך. הפחד מהלא נודע יותר גדול מהפחד ממה שמוכר. אם הייתי יוצר את העבודה הזאת כאלחוטן מהקריה, אז בטח היו לה משמעויות אחרות, אבל בתור מישהו שנמצא בשירות מילואים פעיל אלו החששות שלי, ככה הם נראים וזאת צורת ההתמודדות שלי איתם, בעזרת ציניות והומור".
"אם הוא לא היה מילואימניק, הייתי רוצה לפרק לו את הצורה"
כצפוי, העבודה מעוררות תגובות סוערות בקרב חיילים ואנשי מילואים. "כשהתחלתי לעיין בעבודה זעמתי", אומר ש', ששירת כחייל סדיר במלחמת ששת הימים ולאחר מכן איש קבע. את שירות המילואים הראשון שלו עשה במלחמת יום הכיפורים, שם לקה בהלם קרב, "כל עמוד בו נתקלתי העלה בי שאט נפש כל כך גדולה על האדם שכביכול מתבדח על הנושא שכאוב לי מכל. סגרתי את המחשב והידיים שלי רעדו. אחרי עשר דקות פתחתי אותו שוב, בדף עם האיור של האם המעולפת לאחר שהבן מודיע לה שהוא הולך למילואים והבנתי שמה שאני מרגיש הוא לא כעס, אלא עצב. בקריאה שנייה הבנתי שהמייצג הזה לא נובע מזלזול, אלא מעצב עמוק ומצער. רציתי רק לפגוש את הילד הזה, לתת לו חיבוק ולהגיד שאני עצוב בשביל שנינו".
דימה (19.5) לוחם מג"ב בשירות סדיר מהנהן בראש כשהוא מעלעל בין הדפים ומשחרר מדי פעם קריאת 'חזק' . "אם לא הייתי יודע שהבן אדם הזה הוא לוחם ומילואימניק בעצמו, אז הייתי רוצה לפרק לו את הצורה. בגלל שהוא כמוני וכמו החברים שלי אז אני יכול להבין מאיפה הוא בא. מותר לו להתייחס לדברים עם חוש הומור בגלל שהוא חי את זה". עבור יאיר (28) קצין מילואים המשרת ביחידת צנחנים, פרויקט הגמר של פרוינד משחרר עצם שהייתה תקועה בגרון מזה כעשור. "זה מדהים, זה כאילו שמישהו לקח את כל שיחות הסלון שלי ושל החברים שלי מהמחלקה וערך אותם בצורה יותר שנונה ומרשימה ויזואלית. הבדיחות הקטנות האלו על הדברים שהכי קשים לנו זאת הצורה הכי שפויה להתמודד. לפני שיצאנו ללבנון ישבתי עם חברים ודיברתי על התמונה שאני רוצה שישימו בעיתון במידה ואמות במלחמה ופתאום אני רואה את אותה התייחסות בעבודה. זה מצחיק ועצוב ביחד. תמיד הרגשתי מבוכה בגלל שאני מתמודד עם דברים כאלה בהומור, עכשיו אני מרגיש יותר טוב עם עצמי, זה כמו תראפיה לראות שיש עוד אנשים שעושים את זה".
הפרויקט מוצג כחלק מתערוכת בוגרי שנקר בין ה-15 ל-29 ליולי
פורסם באתר קשת, 1.7.2008. כל הזכויות שמורות לקשת.